בוקר טוב, יקירים!
מה שלומכם?
אני לא יודעת איך אתם, אבל אני מכירה אצל עצמי חוויה של דרמטיות וטוטליות.
עליות וירידות חדות במצבי רוח, במוטיבציה ובמצב פיזי ( או שמספיקה לעשות במהלך היום פי עשר דברים, מבן אדם רגיל ורוצה עוד, או שיושבת, חסרת אנרגיה ובוהה במסך של המחשב/ יומן/ שמיים...
מי שזה לא מדבר אליו- שיעבור לכתבה הבא. מי שזה מוכר לו- בוא נדבר.
למה זה קורה לנו?
מימי ילדות המוקדמת, חינכו אותנו בעזרת טוויות. " את ילדה טובה!" " אתה עצלן!" " מה קרה לך, את עצובה?" " למה אתה עצבני?" וכו'. למדנו לזהות את עצמנו כאחת עם חוויה. כפי שאתם יודעים, האמונות שלנו יוצרות את המציאות.
תגידו לעצמכם : " אני עייף!" ותראו, איך הכוחות אוזלים לכם מרגע לרגע.
תגידו :" אני שמחה!"- ותרגישו איך השמחה ממלאת את כל הגוף ומממשת את עצמה בכל מעשיכם.
ומה עושים עם חוויות קשות, כמו ניתוק , כשכל מה שבא לכם- להיכנס למיטה ולישון כמה ימים ברצף, או לשבת במחשב, עם איזה משחק מטופש ( שברגע הנתון נראה לכם מרתק וכזה שאי אפשר לצאת ממנו!!!), או לצפות בטלוויזיה עוד סרט ועוד סידרה, ועוד חדשות... או למצוא את עצמכם בעשיה מטורפת- זאת שהופכת את החיים ל" מרטון" אחד גדול, שאין בו רגע דל, אין בו שום מקום להתבוננות פנימה, לשאלות כמו :" מה אני רוצה באמת? האם אני אוהב אות החיים שלי כמו שהם עכשיו? האם מה שאני עושה, מביא לי תחושת סיפוק והגשמה? האם אני מממש את עצמי? האם אני ביעוד? " ועוד שאלות מהקבוצה זאת. שאלות החשובות ביותר, שכדי לשאול את עצמנו מידי פעם, ולפעמים לא קל לקבל תשובה עליהם...
ומה עושים עם חוויה כמו יאוש, שנראה לנו שעשינו כל מה שיכולנו, כדי ...( ליצור קשר טוב עם הילדים, להביא את הזוגיות למצב הרצוי, למצוא עבודה מתאימה, לפתור קונפליקט עם הבוס או עם העובדים, לאזן יחסים עם הבנק, להביא לקוחות לעסק וכו') ו" נגמר לנו הכוח"! גם כשאנחנו עדיין עושים פעילויות למען ההצלחה שלנו, אבל הם באות רק מהגיון- ואין קשר ללב, לאינטואיציה, לגרש?
ומה עושים עם חוויה כל כך מוכרת לרובנו, כמו חוסר אמונה בעצמי, שמרגישה כמו כבלים על הרגליים, שלא נותנים לזוז בחופשיות לכיוון שאנחנו בחרנו לעצמנו וממגנטת אליה מגוון רחב של פחדים וחששות...
אחד מכם מכיר את ה" רשימה" שלו של חוויות מסוג זה, לפחות בצורה של תחושה.
כשהן באות והולכות- זה מצב טבעי. הרי גם הלב שלנו מתכווץ ומתרחב, וגם היקום פועל על אותו העיקרון.
מה עושים שחוויות הקשות תופסות אותנו לתקופה ממושכת ומתחילות לנהל לנו את החיים?
קודם כל- לזהות אותן. לאפשר לעצמכם כמה דקות של שקט, של התבוננות, של שיחה עם הנשמה שלכם, ופשוט לשאול אותה :" מה אני חווה כרגע? מה החוויה, התחושה שמפריעה לי כרגע להתקדם בזוגיות/ קריירה/ הורות/ יחסים? מה החוויה שרוצה להתנקות ממני?"
אם לא קיבלתם תשובה מיידי- תעשו את זה שוב ושוב, עד שתקבלו!
ברגע שזיהיתם את החוויה, תנו לה מקום. דימינו שנגיד, חוויה של יאוש- זה ילד הקטן שלכם, שדורש את תשומת לבכם הוא מציק, מנדנד, בוכה- עד שתתייחסו. עד שתגידו לו :" אתה שלי, אני אוהב אותך! אתה חשוב לי. אני מקשיב לך!" כשתתנו לו מקום- קרוב לוודאי שהוא ירגע, יהיה מוכן לדבר על המצוקה שלו או פשוט ינוח על זרועותיכם, וימשיך בעיסוקים שלו.
אותו דבר עם חוויה. הרי היא- חלק שלכם, היא באה כדי לאפשר לכם להתפתח, היא רוצה להתנקות מכם ולא יודעת, איך. תעזרו לה! תדברו איתה בקול. ( אני רצינית!). תגידו לה :" אני מזהה אתך, היאוש! אני מעריכה אותך! אני מודה לך על זה שבאת כדי לאפשר לי להסתכל על תחומים מסוימים בחיים שלי ולהתקדם בהם! תודה לך!"
חשוב שתעשו את ההפרדה בניכם לחוויה עצמה. גם במילים! כשאתם חושבים ואומרים :" אני בדיכאון"- אתם מזהים את עצמכם כדיכאון אחד גדול. כשאתם חושבים ואומרים :" אני עצבני"- אתם רואים את עצמכם רק כעצבנות. מאוד קשה לצאת מהמקום הזה, להכניס לתוכו אור!
ברגע שאתם עושים את ההפרדה ואומרים לעצמכם :" אני חווה ניתוק כרגע"- זה מכנים אתכם לפרופורציות, הופך את החוויה לזמנית, לחלק משלם הגדול ומואר, שאתם. נכון, יש בכם " כתם" של ניתוק כרגע , אז מה?
יחד איתו, יש עוד המון דברים נפלאים, כמו נתינה, אהבה, שמחה, מנהיגות! והם- שלכם, הם היו ויהיו שם תמיד!
נכון, שזה מרגיש אחרת?
על תמהרו לשום מקום! תנו לחוויה להתנקות מכם- בתנאי זה היא תלך לצמיתות, לא תעצור אתכם יותר!
תעבירו אותה לרובד הפיזי- תתפללו, בקול, תדברו עם חוויה זאת, תכתבו בקשה לאלוהים או לחלק המואר שלכם לעזור לכם לנקות אותה. כי כשאנחנו מדחיקים את החוויות הקשות- הן גדלות בתוכנו ומייצרות מחלות של הגוף ומשפיעות על כל הסובבים שלנו!
תאמינו שהחלק המואר, האלוהי שבכם יכול לרפא את המקום הכואב, פשוט תאפשרו לאור לטפל בזה. בשחרור שליטה טמון החופש!
מאחלת לכם המון בהצלחה בדרככם!
אשמח ללוות אותכם בה!
שלכם, באהבה- מרי
